<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהודה איש כפר נביריא</h1>
<h2>דף יט:</h2>
בפרק ג' דמגילה דרש רבי יהודה איש כפר נביריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל, מאי דכתיב לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי [אמר] אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין. גרסינן בתחילת אגדה דשמואל ובתחלת מדרש תהלים הנקרא שוחר טוב ובשלהי מסכת ברכות ירושלמי [פ"ט ה"ה] עת לעשות לה' הפרו תורתך רבי נתן מסרס קראי הפרו תורתך עת לעשות לה' רבי חלקיה בשם רבי סימון העושה תורתו עיתים הרי זה מיפר ברית מה טעם הפרו תורתך עת לעשות. תני רבי שמעון בן יוחאי אם ראית את הבריות שנתיאשו מן התורה עמוד והתחזק בהן ואתה מקבל שכר כולם מה טעם הפרו תורתך עת לעשות הילל הזקן היה אומר בשעה דמכנשין פזר ובשעה שמפזרין כנש וכן היה הילל אומר אם ראית התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחים בה פזר ואם לאו כנש. א"ר אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעות שביום כך כל אדם מישראל צריך לייגע בתורה בכל שעות שביום. רבי יונה ב"ר יוסי בן גיורא כל פטיטיא בישין ופטיטי דאורייתא טבין. כל ברכיא טבין וברכיא דאורייתא בישין.
פירש רבינו שמואל דוד אמי ז"ל, כל שיחה בטילה וכל הדברים יגעים ורעים, [כי] ברוב דברים לא יחדל פשע. אבל דברים שאדם מרבה לדבר בדברי תורה טובים. כל כרביא, פירוש חרישות, שאדם חורש כאן מעט וכאן מעט כדי שלא להכחיש את הקרקע טוב, אבל חרישת התורה שפעם לומד [ופעם] יושב בטל, אותן חרישות רעות. אלא בתורתו יהגה יומם ולילה.
ואחי הרב רבי מאיר פירש משמו, כל חרישות (טוב) [טובים] לקרקע, כשחורש לאחר הקציר והופך את התלמים ומניח כך עד זמן חרישתו לזרע, טובים הם לקרקע (ומשביחו) [ומשביחין אותו]. אבל חרישת התורה שלומד ומניח ואינו חוזר כל שעה עליה רע ומביאו לידי שכחה.
וכמדומה לי אני הסודר ששמעתי מפיו כל חרישות טובות כמו [מגילת אסתר ד'] החרש תחרישי, טובים הם. דסמא דכולא משתוקא. וכרביא (מפנה) [מכנה] לחרישה וחרישה לשתיקה. אבל חרישת התורה, השתיקה, אפילו מהרהר ואינו מוציאם בפה, רע הוא. כדאיתא בפרק בכל מערבין [עירובין נ"ד ע"א] דאמר שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתוריך חיי ויתקיים תלמודך בידך דכתיב כי חיים הם למוצאיהם [אל תקרי למוצאיהם אלא] למוציאיהם [למוציאיהם] בפה.
וגרסינן בפ"א דסדר יומא [י"ט ע"ב] תנו רבנן ודברת בם עשה אותם קבע ואל תעשה אותם ארעי ואמר רבה השח שיחת חולין עובר בעשה. ואמרו עליו [סוכה כ"ח ע"א] על רבי אליעזר הגדול שתפס מדות רבו רבי יוחנן בן זכאי שלא שח שיחת חולין ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה. הרי כל פטטיא בישין ופטטייא דאורייתא טבין.
